לתשומת לב יבואני הרכב: זכות המדינה גוברת במאבק בעלות על רכב שחולט 

אנו מביאים לתשומת לב יבואני הרכב פסק-דין שניתן בבית המשפט העליון לפני זמן מה, בו דחה בית המשפט העליון ערעור של חברת קמור, יבואנית BMW, נגד המדינה.   בפסק-הדין נקבע כי זכותה של המדינה לחלט כספים שהתקבלו ממכירת כלי רכב של מורשעים בדין בגין החוק לאיסור הלבנת הון, התש"ס-2000 וחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, גוברת על זכות הבעלות של היבואן בכלי הרכב שתמורתו לא שולמה במלואה, אף אם רשם משכון על כלי הרכב.   באופן ספציפי, נקבע כי היבואן לא הוכיח את תום לבו בעסקה, כיוון שידע שהשיקים שקיבל מהמורשעים בדין הושגו על ידי סחיטתן של חברות עסקיות תוך הפרת החוק.   כלומר, למרות שזכות הבעלות של היבואן ברכב הוכחה, עדיין נפסק כי זכותה של המדינה גוברת עליו בשל כך שהכספים הנוגעים לתשלום בעבור הרכב, היו כספים בלתי חוקיים.

 

עובדות המקרה:   לאחר שבשנת 2007 הורשע אדם בעבירות על פי החוק לאיסור הלבנת הון וחוק המאבק בארגוני פשיעה, ביקשה המדינה לחלט את כלי הרכב מדגם BMW נשוא העבירות, אשר נרכשו למעשה בכספים שנסחטו מחברות עסקיות.   בית המשפט המחוזי נעתר לכך, ואילו היבואן שמכר את כלי הרכב לאדם שהורשע, וקיבל את תמורתו בשיקים דחויים שלא נפרעו, ביקש לערער על ההחלטה. בין היתר, הסתמך היבואן על כך שנרשם לטובתו משכון על כלי הרכב וטען שזכותו הקניינית גוברת מכוח הסייגים שבחוק איסור הלבנת הון וחוק מניעת ארגוני פשיעה.   בית המשפט המחוזי קבע שהיבואן לא עמד בנטל להוכיח את התקיימותם של הסייגים לחילוט. נקבע כי אמנם, ליבואן הייתה זכות קניינית בכלי הרכב בדמות משכון, אך על פי קביעתו של בית המשפט זכות זו לא נרכשה בתום לב כפי הנדרש. בין היתר, מנהל המכירות של היבואן (שהינו אורגן שלה) הורשע בעבירה פלילית בתיקים האמורים יחד עם אותו מורשע שרכש את הרכב. נקבע שעובדה זו מצביעה על ידיעה של היבואן לפעילותו הפלילית של הרוכש וככזו פוסלת את תום ליבו.   הכרעת בית המשפט העליון:   בית המשפט העליון קיבל את קביעותיו העובדתיות ואת מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי ודחה את ערעורו של היבואן.   בין היתר, פסק בית המשפט כי כיוון שמימון רכישת כלי הרכב נעשה בשיקים שנסחטו, הרי שהם בחזקת "רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין... כתוצאה מביצוע העברה", כלשון סעיף 21(א)(2) לחוק איסור הלבנת הון, דבר שמאפשר את חילוט כלי הרכב (או הכספים ממכירתם) על פי החוק. אולם, ובמסגרת ההגנה על זכויות הקניין (להבדיל מזכות חוזית בלבד) שהינה כידוע זכות יסוד שזכתה להגנה חוקתית, נקבעו בחוקים הללו סייגים לחילוט, כאשר נטל השכנוע להוכחתם מוטל על הטוען לזכות ברכוש. על פי הסייג שנטען בענייננו, בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש כשהטוען לזכות ברכוש הוכיח את זכותו הקניינית ברכוש, והוכיח שרכש את הזכות הקניינית אחרי ביצוע העבירה, בתמורה ובתום לב. בענייננו, אומצה מסקנת המחוזי לפיה היבואן הוכיח את זכות הקניין שלו בכלי הרכב לאור המשכון שנרשם, אך הוא לא עמד בנטל להוכיח שהזכות נרכשה בתום לב, לא הביא עדים ולא הגיש תצהירים. לעומת זאת נסיבות המקרה הצביעו על מודעות בעוצמה חזקה מצד היבואן הן לאופיו של הארגון והן לכך שהשיקים הושגו בעבירה. יש לציין כי על פי פסיקת בית המשפט לא נדרשת מודעות של בעל הזכות לכך שהשיקים המסוימים הם פרי סחיטה. אלא, "די במודעותו לכך שמדובר בארגון פשיעה הכולל במסגרתו פעילות עבריינית ענפה לרבות סחיטת כספים, כאשר לכך נוספות אינדיקציות לכך שהשיקים המסוימים נסחטו". יחד עם זאת, נקבע כי לא כל מצב שבו מתבצעת עסקה מסחרית בין סוחר לבין אדם "בעל תדמית שלילית בעיני הציבור" יוביל למסקנה שהסוחר פעל שלא בתום לב. מעבר לכך, מציין בית המשפט כי "גם מודעות לכך שאדם הוא עבריין אינה מנביעה בהכרח מודעות לכך שהכסף שבו הוא משתמש הוא תוצאה של עבירה".   בסופו של דבר נדחה הערעור והיבואן חויב בהוצאות משפט של 20,000 ש"ח.

 

[ע"א 7025/12 קמור רכב (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 25.5.2014), הרכב השופטים סולברג, ג'ובראן וזילברטל]